#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. א אלו ג' הלכות שנינו כאן על צורבא מרבנן (מנדה, דינא ורבים צריכים לו)?	תלמיד שנידה לכבודו נידוי נידוי. אבל מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב ודוקא שזה לכבודו אבל במילי דשמיא מנודה אף לרב. </p><p dir='rtl'>צורבא מרבנן עביד דינא במילי דפסיקא ליה.</p><p dir='rtl'>צורבא מרבנן שצריך לנדותו ורבים צריכים לו, אמר רבה בר בר חנא בשם ר' יוחנן שמנדים אותו, שאם אינו דומה למלאך ה' אין מבקשים ממנו תורה.	מועד קטן יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. ב מי שלא יודע מי נידה אותו כיצד יתירנו?</p>	"<p dir='rtl'>ילך אצל נשיא ויתיר לו. [וכן מצאנו במעשה דר""ל שנידה את מי שאכל מהפרדס. ועוד שמענו ממעשה זה שהמנדה סתם נידויו לא חל]</p>"	מועד קטן יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. ג אב ב&quot;ד (ת&quot;ח) וצורבא מרבנן האם מנדים אותם?	אב ב&quot;ד - אמר רב הונא באושא התקינו שאב ב&quot;ד שסרח אומרים לו הכבד ושם בביתך חזר וסרח מנדים אותו מפני חילול ה', ור&quot;ל סובר שלעולם אין מנדים ת&quot;ח דכתיב &quot;וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה&quot; כסהו כלילה. </p><p dir='rtl'>צורבא מרבנן - מנדין אותו ואפ' רבים צריכים לו דאמר רבה בר בר חנא בשם ר&quot;י שאם אינו דומה למלאך ה' אין למדים תורה ממנו. מר זוטרא חסידא כשהיה מנדה צורבא מרבנן תחילה נידה עצמו ואח&quot;כ אותו וכשהגיע לביתו קודם התיר לעצמו ואח&quot;כ לו, אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם אלא היה מלקה אותו.	מועד קטן יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז. ד מה הלשון שמתא (והאם נשאר רושם)? שיפורי? תברא?</p>	"<p dir='rtl'>רב אמר שם מיתה ושמואל אמר שממה יהיה ומהניא ביה כי טיחיא בתנורא, ר""ל שלעולם נשאר רושם אבל ר""ל סובר כשם שנכנסת&nbsp;&nbsp;ברמ""ח איברים דכתיב ""והיתה העיר חרם"" (רמ""ח) כך יוצאת מרמ""ח איברים דכתיב ""ברוגז רחם (רמ""ח) תזכור"".</p><p dir='rtl'>שיפורי שנפרעים ממנו. תברא (שתוקעים תרועה) ששובר בתים גבוהים דהינו שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני.</p>"	מועד קטן יז.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז: א בעא ר' ירמיה מר' זירא אלו שהתירו להם לגלח במועד זה דוקא שלא היה להם פנאי או אפ' כשהיה להם פנאי?</p>	"<p dir='rtl'>א""ל תנינא כולם רק אם לא היה להם פנאי, נזיר ומצורע אף אם היה להם פנאי כדי שלא ישהו את קרבנותיהם.</p>"	מועד קטן יז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז: ב אבל, וכהן (שהסתימה משמרתו ברגל) האם מגלחים במועד, ומה הטעם?	תנא דמתיניתין לא התיר ובברייתא התיר. </p><p dir='rtl'>באבל - לכו&quot;ע אם שמיני שלו חל בשבת, אמרינן בשביעי בערב שבת מקצת היום ככולו ומגלח, ואין להתיר לו במועד. נחלקו כשחל שביעי שלו בשבת ערב הרגל תנא דברייתא זה כאבא שאול דלעולם אמרינן מקצת היום ככולו ויום שביעי עולה לכאן ולכאן והותר לו לגלח, אלא שהיה אנוס בגלל שבת ולכן מותר במועד, ולתנא דמתניתין לא אמרינן מקצת היום ככולו ולכן לא חל עליו דין שלושים והרגל לא מתיר לו איסור תגלחת.</p><p dir='rtl'>בכהן - תנא דמתניתין סובר כיוון שכל המשמרות שוות ברגל כמאן דלא שלים משמרתו ואסור בתגלחת, ותנא דברייתא סבר כיון שמשמרתו נגמרה מותר בגילוח ומצד המועד הרי היה אנוס.	מועד קטן יז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יז: ג האם אלו שהתירו להם להתגלח במועד יתירו להם גם באבלות?	אמר רב חסדא שבסתם אבלות לא התירו, אבל אם תכפוהו אבליו מותר. [בכל תכפהו אבליו התירו לגלח ולכבס רק בשינוי אבל כאן מותר רגיל.] {ובירושלמי מתרץ רב חסדא אם רגל חל אחר אבלות מותר אבל סתם אבלות נוספת אסור כדרכו. וע&quot;ש שזה רק בז' אבל בל' כשתכפוהו אבליו מותר.}	מועד קטן יז:		
